|
13.2.12
"תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה שניים ויש להם ציפור על הכתפיים תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה שניים ומבטם צלול מאיר עיניים"
מיכל סנונית

_____________
שנת הפרי מתחילה ונגמרת באהבה, בראש השנה לאילנות.
פירות שחנטו עד לט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה שעברה
ואילו פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה החדשה.
כך יודעים אילו פירות של איזו שנה בהקשר של תרומות ומעשרות.
לא סתם נבחר התאריך החקלאי חמישה עשר בשבט כראש השנה לאילנות.
רוב ימי הגשמים מאחורינו והפריחה היפה מתחילה לצבוע את הדרכים.
מכאן ואילך מתחילים הפירות להיווצר, חנטה.
מכיוון שלרוב בט"ו בשבט הפריחה רק מתחילה, אין כמעט פרי שחונט לפני החג.
לפי רש"י החנטה היא נשירת הפרח ותחילת היווצרות הפרי
ואילו לפי הרמב"ם החנטה היא הבשלת הפרי עד שגרעיניו טובים לזריעה חדשה.
אנחנו דבקים בעמדה של רש"י, בהיותה בעיננו בעלת ניחוח דרמטי ורומנטי,
סביב העץ זמזומי דבורים, רפרוף כנפי ציפורים, טיפוף רגלי חיפושיות, לינת עטלפים,
טיפוס חרקים, התחפרות תולעים, ביקור מכרסמים, ניעת הענפים...
ומשהו מכל ההתרחשות מוביל לשניה המדוייקת
בה גרגר האבקה מוצא דרכו אל שחלת הפרח והפרי נוצר.
ואחר כך ההמתנה, להתרגשות שבאה עם הביס הראשון.
ט"ו בשבט מציין נקודת זמן ראויה לעקוב אחר הגדילה וההתחדשות של הטבע.
כשמצטרף אלינו ילד נוסף למשפחה אנחנו נוטעים עץ שיגדל יחד איתו.
הילדים אוהבים את העצים שלהם, עוקבים אחרי התפתחותם לאורך השנים ומשווים גודלם לגובהם.
השבוע קיבלנו מייל מרגש ממשפחה שנולד בה בשבוע שעבר בן ראשון, שמו שקד
ושבהשראתנו נטעו בחצרם עץ שקד. אושר גדול!
בילינו את החג במעקב אחרי שלבי התחדשות העצים שלנו,
למען האמת אצלנו רוב העצים קופצים ניצניהם ומעדיפים להתכרבל עוד קצת תחת העננים האפורים.
אנחנו רואים בכך הבטחה לעוד ימים חורפיים מבורכים.
אגס ומאחוריו אגוז

רימון

תאנה

אבל בכל זאת ט"ו בשבט
ומהשקדיה, מלכת החג, אנחנו מצפים לקצת ייצוגיות.
בעוד השקדיות מדרום למושב עומדות בתלם צייתניות ומגונדרות
השקדיה שלנו מורדת במוסכמות, מנצה בקושי, לוקחת את זמנה עד הפריחה.
הרי ידוע שהדשא של השכן ירוק יותר.

(אבל התפוח שלנו ורוד יותר)

ובכל זאת גילינו עץ חרוץ אחד שכבר חנט.
השסק הזריז המבשר את האביב הממשמש
ובין ירקות החווה בחרנו לצלם שיח שעועית יעיל במיוחד
שגם פורח, גם חונט וגם מבשיל בעת ובעונה אחת. הצטיינות יתרה!
ולכל החוגגים מחר את חג האהבה,
שתזכו כל הימים להיות נאהבים ולאהוב מכל הלב,
אהבה אמיתית מחזקת ומאחדת.
כזאת בדיוק!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
___________
|
|
בסוף השבוע האחרון השארנו את עופרה ויוטה לשמור על החווה
עזבנו את הגשם ונסענו לתערוכה החקלאית בחצבה,
למדנו על זנים חדשים וטעימים שבכוונתנו לנסות ולגדל גם אצלנו.
הדרמנו לסלעי הבולבוסים בנחל יעלון ולדיונות של חולות כסוי,
איזור שממש חייבים להכיר, מומלץ בחום רב ובעיקר בעונה זו.

ובינתיים בעמק הגשם פסק, השמש ניגבה את העלים
והשדה שעזבנו נמשך אל חומה, מזדקף ופורח
ברוקולי יום לפני פריחה וברוקולי יום אחרי פריחה

צנוניות נולדות מתוך האדמה, מתפנקות בשמש

התברכנו ואנחנו עובדים במקום שמתחדש ומשתנה ללא הרף,
ערוגות חומות מתקשטות בפסי ירק, הזרעים שספגו מים טובים
התעוררו ושלחו פלומה ראשונה אל האור המלטף
נבטי גזר

ונבטי בצל

הגלים בשלוליות שכחו, היתושות הזריזות הגיעו להטיל ביציהן במים העומדים
 
וגם חיכתה לנו הפתעה מרגשת,
אחרי חודשים שאנחנו מתכננים ולא מתפנים, הנותרים בחווה הפשילו שרוולים
ורצפת המשתלה החדשה כמעט מוכנה.
כמה יופי, כמה אור, כמה טוב לחזור!
______________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
|
30.1.12
השדה מתרגש בירוק עמוק חורפי. זה מדבק.
מרגישים את זה כשצועדים בבוץ.
ההליכה כבדה ומתחילים להתנשף, הלב פועם במהירות,
הקור חודר לבית החזה וממלא אותו חלל אושר.
אושר חורפי.
צבעי החורף אפורים צבעוניים. יש דבר כזה.
שסק מאפיר
בשבוע שעבר טיילנו בשדה כשהתחיל לרדת ברד.
הפכנו מטרה לצלפי צרורות לבנים, לא מזיק, קצת כואב ומאוד מצחיק.
ירקות עלים לעומתנו התחוררו או נוקדו בבורות.
מנגולד פצוע.

בשדה אורגני אפשר לראות את קצב העונות.
לעומת הקיץ שמפרק את שאריות החורף הקודם באיטיות עד שהן מתמוססות בסופו לקרקע
החורף מתנקה מהר ומזדרז להשיל את שאריות הקיץ מעליו, מפנה נתיב לאביב.
נשירת ענבים
ענפי תאנה ערומים
נשל רימון
תקופת הגשמים היא קצרה ומלאת עבודה.
אגירת גשמים, איוורור עלים, פינוי ערוגות חולות ופגועות.
בין לבין, בימים יבשים וצוננים צריך לאסוף, לשתול ולזרוע.
את תפוחי האדמה הלבנים שנשתלו באוקטובר אנחנו ממהרים ואוספים,
את המובחרים ביותר נשמור לעונה הבאה להעמדת דור נוסף,
האדמה החורפית מגישה לנו אותם טריים וכמעט מקולפים. מעדן.
תפוחי אדמה חובבי קור.
אנחנו רוצים להספיק ולנצל את העונה לעוד סבב של תפוחים מזן דזירה אדום.
זן פחות עמילני, סופח פחות שמן, בקיצור אם כבר צ'יפס אז מהזן הזה.
הדזירה המובחרים שאספנו בעונה הקודמת כבר מנצים, זה הזמן לטמון אותם באדמה,
צריך לבחור בימים קרים ללא גשמים בשביל שנצליח גם השנה.
תפוח אדמה הוא גידול ידידותי שמשמח כל ילד:
בוחרים בתפוחי אדמה מבוגרים, עם "עיניים", טומנים באדמה מאווררת בעומק 15 ס"מ,
(אפשר ללהוסיף לאדמה חול, ענפים יבשים, שאריות נסורת ללא צבע, קליפות ביצים...).
נותנים לגשם להרטיב ולעלווה היפה להיות יפה. כשיבש מרטיבים.
הפקעות מתפתחות מגבעולים תת קרקעיים, פקעת שנחשפת מכסים באדמה.
חושפים אחרי כ- 100 ימים. אפשר לגדל גם בעציץ עמוק.
חורף אמיתי


יואל גילינסקי, Natural Plenty, אקריליק על בד, 70 על 100 ס"מ.
_____________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
|
|
16.1.12
אחרי הגשם החזק הראשון מגרש הכדורסל של בית הספר היה מתמלא מים ולא מתייבש עד לתחילת הקיץ.
היינו מתגודדים סביבו, כל הילדים, מביטים לתוך השלולית הגדולה לראות איך נראה עולם הפוך,
יושבים על מצע פרחי עין התכלת ומחכים לראשנים שיתחזקו ויתחילו להתנועע,
אחר כך היינו סופרים את הצפרדעים הקטנות ובודקים מי הכי גדולה.
האוויר היה מבושם בריח טוב וחורפי של פריחת הנרקיס המצוי שצמח בשולי השלולית הגדולה,
זה היה לפני שתירבתו את הנרקיס, מתחו, צבעו, הרכיבו...אז עוד היה לו ריח של נרקיס, מי שזכה זוכר.
היום אין שלוליות בבתי הספר וגם לא ברוב החצרות, הפיתוח הישובי והחקלאי דוחק את השלוליות לשולי הישובים
והעיריות והמועצות מייבשות ומרססות מחשש ליתושים.
שלולית חורף היא בית גידול מימי עונתי ייחודי, מערכת אקולוגית מגוונת הנמצאת כיום בתהליך הכחדה,
היא מאכלסת בעלי חיים וצמחים ייחודיים, שיחד עם השינויים המהירים בעונה קצרה בהרכב המים,
בטמפרטורה, בריכוז החמצן ובמליחות אמורים להספיק להשלים מחזור חיים שלם בחודשי החורף
ולהמשיך לשרוד בקיץ, בתנאי חום ויובש.
משך הזמן בו קיימת השלולית משמעותי מאוד, פרק זמן קצר מידי לא יאפשר קיום מחזור חיים שלם,
משך זמן ארוך מידי ימשוך לשלולית בעלי חיים נוספים שעלולים לפגוע באיזון האקולוגי.
שלולית בריאה תמשוך אליה ציפורים במנוחה ויונקים צמאים ויגורו בה סרטנים ירודים, דו חיים המזדווגים בה
ומטילים בה את ביציהם כמו אילניות, קרפדות ירוקות, חפריות וטריטונים.
הראשנים יתקיימו מהצמחייה הייחודית והבוגרים מזחלי יתושים ומראשנים.
השלוליות נוצרות בשקערוריות טבעיות בקרקע, כמו בשולי השדה שלנו,
תקופת הימצאותה אצלנו תלויה בקצב חלחול ואידוי המים-

או בשקערוריות מעשה ידי אדם (או טרקטור)

ליד פילטר המים של המושב, בסמוך לחווה יש שלולית שלא התייבשה כבר שלוש שנים
ולצידה סבך קנים. בקרבתה עשרות בעלי חיים מעניינים וצבעוניים
ובסבך הקנים תנים, עופות, מכרסמים ונימיות. כל עונה מביאה עימה אוכלוסיה נוספת
וקרבת השלולית לשדה מרחיבה את המגוון הביולוגי גם אצלנו.

עד לפני כמה עשרות שנים הארץ היתה משופעת בשלוליות, כ- 80% מהן נכחדו
ועל הנותרות מכריזים בשנים האחרונות כשמורות טבע ואיזור לבילוי ולמחקר.
ריסוס השלוליות מחסל את אוכלוסיית זחלי היתושים שנמצאת בשלולית בזמן הריסוס,
אך בדרך פוגע גם באויבי היתושים הטבעיים ובלעדיהם תוך זמן קצר מתקיימת התפרצות נוספת.
השלולית היא מקום בילוי אהוב ומומלץ לכל הגילאים,
גם אנחנו לא מתאפקים ובדרך לשדה נותנים קפיצה ישר לתוך הרטוב,
זה הופך את הבטן בדגדוג של התרגשות וגורם לצחוק להתפרץ,
הרי בימים ברוכים בגשם כמו האחרונים ממילא חוזרים מהשדה מלוכלכים ורטובים
אז למה שלא נהנה בדרך? וחוץ מזה הרי פעם מישהו אמר:
אתה יודע שהילדות שלך נגמרה כאשר שלולית נראית פתאום כמכשול ולא כהזדמנות
אספנו חברים מביני עניין לטיול גשם הרפתקני בשלוליות באיזור החווה,
לא זכרנו שקר לנו כשנלחמנו עם קובות של בוץ

גילינו תגליות מעניינות על האדמה ועל הצמחייה

שקעו לנו המגפיים

ומעלינו זה נראה ככה, לא מושלם? זה היה אחד הטיולים אם לא ה...
ממליצים בקור לנצל את הימים הרטובים, טיול של חמישה כוכבים!

חזרנו, איך לא? לנזיד עדשים חם ומפנק (מתכון בהמשך)

וקינחנו במאפה תפוחים ופירות יבשים מאולתר וטעים (מתכון בהמשך)

__________
והנה תשובתו של נתן אלתרמן לבעיית היתושים:
לשם מה קיימים יתושים בעולם? יתושים, לשם מה קיימים? מטרידים ועוקצים, דם אדם מוצצים מן הדם מתקיימים ורק גרוד גורמים. לשם מה הם בכלל קיימים? יתושים קיימים בשביל צפרדעים ובשרם לחיכם הוא ערב וטעים קיימים הם בשביל הצפרדעים!
לשם מה קיימות הצפרדעים בעולם? צפרדעים, לשם מה קיימות? בביצה הן עומדות, מקרקור כבר צרודות מיתושים מתקיימות וחירוש רק גורמות. לשם מה הן בכלל קיימות? צפרדעים קיימות בשביל החסידות שאותן הן בולעות ועל רגל אחת עומדות. קיימות הן בשביל החסידות!
לשם מה קיימות חסידות בעולם? חסידות, לשם מה קיימות? הן תמיד נודדות, משחיתות השדות, גם אינן חכמות, רק להרס גורמות לשם מה הן בכלל קיימות? חסידות, זה ברור, מביאות ילדים אשר יהיו אנשים נחמדים. חסידות מביאות ילדים!
לשם מה קיימים אנשים בעולם? אנשים, לשם מה קיימים? הם הופכים עולמות ועושים מלחמות לשם מה הם בכלל קיימים? קיימים הם בשביל היתושים אשר קיימים מדם אנשים!
לכן אל תתגאה אדם ואל תרבה קושיות. לכל יצור כאן בעולם יש סיבה לחיות ואל תפגע נא ביתוש שעל אפך עומד יבוא יום ובגללו עוד ילד יוולד
_____________
נזיד עדשים בסיר גדול משרים ללילה כוס עדשים ירוקות, כוס עדשים שחורות, כוס עדשים אדומות
(אפשר להחליף אחד מהסוגי בשעועית מש או אזוקי)
בשמן זית מטגנים בצל אחד קצוץ ומוסיפים קוביות מארבעה תפו"א, טבעות משלושה גזרים, קוביות משני קישואים,
קוביות מבטטה בינונית, קוביות מראש סלרי קטן,
מיד אחר כך את כל העדשים, כף דבש, חצי כפית צ'ילי טחון, עלה דפנה, זרעי כוסברה,
מלח, פלפל ומים. מרתיחים, מחלישים את האש לרבע שעה ומכבים.
מוסיפים ירוקים קצוצים: אנחנו בחרנו בנענע, כוסברה, פטרוזיליה, בצל ירוק והרבה טבעות שום ירוק.
____________
מאפה תפוחים ופירות יבשים (שאילתרנו ביום חמישי בחווה כי נשארו לנו תפוחים לא כל כך...)
בקערה (כ-4 כוסות) קוביות תפוחים (אפשר גם אגסים) ופירות יבשים (אנחנו בחרנו בחמוציות ואגוזי מלך).

בקערה כוס קמח כוסמין מלא, כוס קוקוס, חצי כפית קינמון, חיזקנו בטיפת גרד ג'ינג'ר, 3 ביצים,
מי ורדים לאוהבי ניחוחות, כוס תה חזק מומתק ב- 3 כפות דבש, רבע כוס שמן צמחי וכוס רסק תפוחים קנוי
או כמו שהכנו, בשיטת המגררת, כי לא זורקים תפוחים גם אם הם לא כל כך. כך:

מערבבים הכל ושולחים לתנור. חום בינוני כשעה.
___________
לדפי יומן קודמים יש לגלול למטה |
|
כשהחווה האורגנית היתה רק רעיון
ואנחנו היינו עסוקים בללמוד יסודות וכללים
שמנו דגש על שיעורי הטיפול בעשבי הבר.
בחודשים הראשונים עישבנו כל ציץ שביצבץ על פני השטח
וחששנו מכל עלה שמצמח ראשו גבוה מירק.
בניגוד אלינו עשבי הבר דרשו את זכותם על האדמה,
התפשטו וכבשו עד שהבנו
if you can't beat them, join them
זה לא פשוט ללמוד את תחום עשבי הבר,
יש הרבה בלבול, הרבה עשבים ולכל אחד שם ערבי,
שם עברי, שם במדריך ושם שנתן לו השף...
אנחנו התחלנו ללמוד מהערביות המלקטות אצלנו בשטח,
לנסות ולטעום בארוחות הצוות ולנסות גם להזריע ולגדל באופן מבוקר.
התוצאה הגיעה ובכמויות אבל הטעם היה אחר, פחות מרוכז ודי מאכזב.
לא התייאשנו ובסוף הקיץ האחרון ניסינו לדמות לטבע ובחרנו להזריע בשדה בעל
כמה מהעלים הטעימים ביותר.
אנחנו גאים להציג כאן את התוצאות המרוכזות והטעימות להפליא
שהעשירו את הצלחת שלנו במזון מקומי ופשוט,
אך לפני כן הנה צצה לה הזדמנות להוסיף כמה מילים על משמעות הביטוי "שדה בעל"
הבעל הוא האל הראשי בדת הכנענית, אדון העולם. אל הרעם והגשם המפרה את האדמה.
גיבור עשוי ללא חת, בידו האחת אלה ובשנייה חזיז ברק, עומד על עננים ולראשו קרני פיריון,
קולו רם כרעם והוא שוכן בהר הצפון הגשומים.
עלילותיו מסופרות בכתבים מן המאה ה- 14 לפסה"נ
שנמצאו באוּגָרִית (עיר נמל לחוף הים התיכון בצפון סוריה),
נכתב עליו ש"במגע ידו הימנית, אפילו הצבעים דוהים."
צלמית האל בעל, 12-13 לפסה"נ, כ- 25 ס"מ גובה, נמצאה במגידו.
נביאי ישראל ראו בעבודת הבעל בגידה בברית בין ה' וישראל,
בנבואותיהם הזהירו את בני ישראל מלעבוד אותו,
למרות האזהרות, בני ישראל אימצו את פולחן הבעל ושילבו אותו בעבודת ה'.
עד היום משתמשים בשם בעל בהקשר לגידולים חקלאיים התלויים בגשמים- "שדה בעל".
לעומתו, שדה שמשלחים בו את המים בצורה מבוקרת, כמו בגן הירק שלנו,
נקרא שדה שלחין, אולי על שמו של האל שלח- אל הנהרות הכנעני.
והרי שתיים מן התוצאות הטעימות ביותר:
חומעה-חמציץ-חומד-שצ'אב
זהו צמח בעל טעם חמצמץ ורענן
במזרח אירופה מכינים ממנו מרקים חמצמצים
הערבים משתמשים בו לסלט, הוא מוסיף חמיצות עדינה נפלאה
ובמטבחי שף ארופאים מכינים ממנו רטבים ירוקים לבשרים ולדגים.
מרק חמציצים:
בשמן זית בכמות נדיבה מטגנים בצל קצוץ אחד,
מוסיפים קוביות קטנות משלושה תפוחי אדמה,
טבעות משלושה ארטישוקים ירושלמיים,
שומר אחד קצוץ (לא חובה)
טבעות מגזר אחד, טבעות משתי כרישות או צרור בצל ירוק (החלק הלבן),
שני גבעולי סלרי קצוצים, שלוש שני שום פרוסות,
חבילת חומעה-חמציץ קצוצה עם גבעולים ועלים.
מוסיפים מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט,
או כל תערובת תבלינים שאוהבים.
טוחנים, מקשטים למעלה בתערובת עלים נותני טעם על פי העדפתכם,
אנחנו אוהבים נענע, זעתר, רוקט ובצל ירוק (שילוב מנצח).
אפשר לחזק עם לימון וצ'ילי. בתיאבון!
תרד בר-סילק-תרד משי-סבנח
עם תרד הבר אפשר לעשות כל מה שעושים עם התרד התרבותי
עליו עדינים יותר, משיים, ערכו המזין גדול משל התרד התרבותי
ובעיננו גם טעמו משובח יותר,
כדאי להשתמש בו מיד עם קבלתו שכן הוא מאבד מערכו התזונתי לאחר כמה ימים.
אנחנו אוהבים לשלב אותו בסלט של הבוקר ובחביתה בערב.
סלט תרד בר
בקערה גדולה מערבבים
עלי סלק בר, מעט עלי חסה, שני גזרים מגוררים,
חצי שורש סלרי מגורר, סלק גדול מגורר, חופן בצל ירוק קצוץ,
כמה עלי נענע קצוצים, חופן שום ירוק קצוץ.
שמן זית, לימון, מלח, פלפל....אוייש!
אורז פרא עם תרד בר
מבשלים כוס אורז פרא.
מטגנים בשמן זית (בנפרד) בצל קצוץ אחד, שלוש שני שום,
ריבועי גזר אחד, ריבועי קישוא אחד, פרוסות משומר אחד
(מה שאוהבים וכל ירק מוסיף עוד טעמים).
טיגון קל, מהיר, כשתי דקות, לשמור על פריכות.
ממליצים להוסיף בזמן הטיגון כפית דבש או סילאן.
מתבלים במלח, פלפל, תערובת חמשת התבלינים
(או נגיעת קינמון, אגוז מוסקט, זרעי כוסברה...אקזוטיקה).
מכבים את האש וזורקים לתוך הירקות החמים
חופן מכובד של עלי תרד בר וחצי כוס ירוקים כמו פטרוזילה,
כוסברה, נענע, זעתר, בצל ירוק...הכל או חלק משתלב מעולה.
מערבבים בין הירקות לאורז החם לא לפני שזורקים לתוך הסיר חופן חמוציות.
כמה טעים...
________________
אורח חדש שחיכינו לו בחודשים האחרונים הוא שורש הכורכום היקר
תכונותיו הנפלאות נהדרות לעונה הזו:
מכייח, מחמם, ממריץ, אנטידלקטי, מגן על הכבד מפני רעלנים, מאזן כולסטרול,
מקל על כאבי עצמות ופרקים, מעולה לסובלים מאסטמה וסנוסיטיס,
מגביר את פעולת הניקוי בזמן המחזור החודשי, מטהר דם,
מאזן סוכר, עשיר בנוגדי חמצון ובעל תכונות מחזקות למערכת החיסונית.
אבקת התבלין הנמכרת בשווקים אינה טהורה ומעורבבת עם מרכיבים נוספים
לכן מומלץ לטחון אותו או לגרד אותו בפומפיה דקה
ולשמור במקפיא לחודשים ארוכים של שימוש,
אז משלבים אותו בכל תבשיל ואפילו בחביתה ביחד עם קצת בצל ירוק.
כוס תה למצוננים ולמפונקים
שתי פרוסות כורכום טרי
שתי פרוסות ג'ינג'ר טרי
מקל קינמון
כפית דבש משובח
ומים רותחים
_________________
כל מי שביקר אצלנו כבר יודע שאנחנו מקימים תינוקיה אורגנית
אוספים זרעים, שותלים, מטפחים...
זהו תחום שאנחנו לומדים "על הדרך"
ובינתיים כבר מתחילים להציע למכירה שתילים וזרעים
את המלאי נפרסם ביחד עם רשימת המוצרים.
________________
ולמי שהתמיד והגיע עד לפה אנחנו רוצים לחרוג ממנהגנו
ולהמליץ על מסלול לטיול שישי או שבת לכל המשפחה,
פה ממש על ידנו, שביל נחל חרוד.
אנחנו רוכבים אותו עם אופניים אבל הוא מתאים לכל סוגי הרכב ולכל הגילאים,
כדאי להיכנס דרך מאגרי המים ובריכות הדגים של חפציבה:
מים וציפורים

בריכות דגים (שיטות הגידול והצפיפות הם נושא לדיון בפני עצמו)

שדות העמק היפים

עצי שקד בעונה הזו הם במצבם היפה ביותר
עלווה המתחילה מלמטה וענפים ורודים חשופים מלמעלה

מאחלים ומייחלים שהשבוע יהיה סוער וגשום,
מחוזק בתופי רעמים, בחזיזי ברקים ובבתים חמים.
________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
|
|
1.1.12
חודשים חמים של ציפייה לגשם, לנביטה, לירוק המתפשט ומשתלט על כל שדה הראייה,
לריחות, לבוץ הרטוב, למגפיים...
לא שזה לא קורה, כבר נחתה עלינו מנה יפה שסיפקה את כל הנחוץ לעשבי הבר להתעורר,
לירקות להתמלא ולעמק לשנות גוון ובכל זאת אנחנו כבר עמוק בתוך החורף,
בדיוק בימים שתכננו להתמכר לשעות הפנאי, לטייל בין הערוגות ולקפוץ בשלוליות
ואנחנו מתמודדים עם העדר המשקעים, צינת הלילות היבשים, איבוד חום הירק והקרקע,
ירידת הטמפרטורה אל מתחת לאפס בשעות הבוקר המוקדמות
ובעקבותיהם כוויות על הירקות, התייבשות, השחרה והתבקעות קליפה.
אנחנו מפשילים שרוולים ובידיים קפואות מנסים לחמם את החורף ולהצליח להגיע לכמות יבול נאה.
חיפוי קרקע, הקמת מנהרות, פריסת ניילונים מעל ירקות רגישים,
חימום בית השורשים ע"י השקיה בקווי טפטוף והפשרת הקרח מהעלים בהמטרה עילית.

זה גורם לנו להרגיש חקלאי-על, כאלה שנחלצים להצלת הברוקולי והמין האנושי.
(כן, כן, כאלה אנחנו...)
הכי מצחיק הוא שפונים אלינו כאילו שאנחנו מבינים בנסתרות האקלים:
"תהיה שנת בצורת"? "תהיה שנה גשומה"?
האמת היא שאנחנו לא יודעים כלום ולמרות ששמענו על כל מיני דרכים "בדוקות ומוכחות"
עדיין לא פגשנו בחקלאי שידע לחזות מראש איך יראה החורף ובכלל מה צפוי בשבוע הבא.
אנחנו, כמו כל החקלאים נצמדים באובססיה לכל מכ"מ גשם ולכל אתר חיזוי קיים.
גשם לחקלאים הוא מושג חמקמק,
צריך שירד, הרבה, לא יותר מידי, בזמן, מיד אחרי הנביטה ולסירוגין...
בקיצור...מה הסיכויים שזה יקרה כמו שרצינו? קלושים ביותר.
לכן אנחנו משתדלים לשמור על גישה חיובית ומתחילים את השנה החדשה במשאלה
שהגשמים המבורכים יגיעו לפני שהקיץ יופיע וימטירו עלינו בטובם,
שיפשירו את העלים הקפואים והשורשים הגוועים.
על הדרך נוכל גם אנחנו להינות מימי בטלה חורפיים
שבהם יושבים ובוהים בשדה מוצף או סתם מתכנסים סביב קנקן תה צמחים חם.
__________________
2.1.12
מי זה שאמר שמשאלות לא מתגשמות?
בדיוק כשסיימנו לכתוב את השורות השמיים החליטו לקחת אותנו ברצינות והתקדרו

והברכות מומטרות על השדה, עליכם ועלינו.
 
אין שמחה כמו שמחתו של עלה רטוב ואין יפה משדה רחוץ...מרתיחים מים לתה.

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
________________________ |
|
19.11.11
יוצא לי הרבה לחשוב על ההשפעה שיש לנוכחות שלי בשדה על החיים בו.
אני אוהבת לרדת לערוגות ולבחון את ההתרחשויות של אותו רגע
ולעיתים נדירות אני שמה לב שההתרחשויות בוחנות אותי, זהו רגע קסום.
אני נשכבת על האדמה בשקט ופתאום אני הנבדקת.
מרחרחים אותי...מעניין מה הוא חושב...

נראה קצת חשדני

אבל אני כנראה לא עושה עליו רושם רב

הוא מפנה לי גב ומתרחק



אבל אני לא מוותרת בקלות ועוקבת אחריו לסיור בין הערוגות.

הוא בודק את הסחורה.

קיפודים אוהבים לאכול צמחי בר, פירות וירקות
ובכל זאת הם משמשים מדביר ביולוגי משמעותי והם אורחים רצויים אצלנו.
הם יעדיפו לאכול שבלולים, מכרסמים מזיקים, חרקים, פרוקי רגליים, תולעי אדמה, חיפושיות, לטאות.
הם חסינים חלקית לארס ולכן לא בוחלים גם בבעלי חיים ארסיים כמו קרפדות, נדלים, נחשים, עקרבים
אז הם קוטעים את החלק המכיל ארס ואוכלים את השאר
לאחר מכן הם מפרישים רוק ומורחים אותו על קוציהם, זו דרכם להיפטר משאריות הארס.
חיה גדולה הם בולעים בשלמותה אחרי שטלטלו אותה או נשכו אותה למוות.
הקיפוד הוא חיה מוגנת ואסור להדבירו ובכל זאת חומרי הדברה הנמצאים בשימוש בשדות קונבנציונאלים
ומכוונים לחולדות, חפרפרות ושאר מכרסמים ממיתים את הקיפודים.
כשכלב פוגש בקיפוד הוא מאוד נסער, זה גורם לבעלי כלבים לסלקם מהגינות.
חבל. קיפוד בגינה משמש מדביר טבעי.
קוציהם גלגול אבולוציוני של שערות,
הקיפודים לא דוקרים וגם לא מעיפים קוצים על ילדים (והורים)
השיערות נושרות באופן טבעי מידי פעם.
לא מומלץ לגעת בקיפוד כדי לא להפחידו או להזיק לו
שערותיו נושאות קרציות ופרעושים שיודעים לעבור גם לבני האדם.
הקיפוד פעיל בדרך כלל בשעות החשיכה
(לא זה שבתמונה, זה נראה לי קיפוד נופש, משתזף לו בשמש החמימה).
בשעות היום הוא נוהג להסתתר במחילות שונות אותן הוא כורה מידי לילה ובסבכי עלים.

בימים קרים מידי או חמים מידי הוא מתחפר.
בתקופות קרות הוא נכנס לתרדמת חורף אך מידי כמה ימים יוצא ומתאוורר.
במצב רדום חום גופו מושווה לקור הסביבה, קצב הנשימה ופעימות הלב מוחלשים.
בהיותו חיה מוגנת אסור להחזיקו בפינות חי ולהציגו בגנים במסגרת שיעורי ליטוף לטף.
אוייביו: שועלים, אוחים, חתולים, תנים, חומרי הדברה וגלגלי מכוניות.
הקיפוד הוא יונק, חיה יחידנית, עונת הרבייה שלו היא מרץ-אוקטובר.
הוא מתקשר עם הנקבה באמצעות שריקות ונשיכות קלות מצד הנקבה (נו מה?)
מזדווג מספר פעמים ועוזב.
הריון הקיפוד נמשך כחמישה שבועות, מספר הוולדות בין ארבעה לשבעה.
הקיפוד מתרבה פעמיים בעונת ההזדווגות.
האם מטפלת בגורים במהלך מספר שבועות שלאחריהם הם יוצאים כעצמאים מהמחילה.
הטיפול המסור כולל גם טריפת גורים חולים או פצועים.
"השועל יודע דברים רבים אך הקיפוד יודע דבר אחד גדול"
ארכילוכוס, משורר יווני בן המאה ה-7 לפנה"ס
מה הקיפוד יודע?
השועל המתוחכם והערמומי מתכנן מידי יום תחבולות ללכוד את הקיפוד.
אלא שבכל יום בהתקרבו למאורת הקיפוד ובאמתחתו תוכנית ערמומית חדשה
הקיפוד מתעגל לכדור קוצני והשועל נס בתחושת החמצה.
____
"שמוליק התחיל ללכת ופתאום הסתובב וצעק לגדי "תודה בעד התות"
"בבקשה" אמר גדי "שלום שלום"
הוא עמד והסתכל, שמוליק קיפוד הלך והלך והלך והלך והלך והלך
מתוך שמוליק קיפוד מאת כוש (שם עט משותף לכרמי טשרני ושושנה הימן).
_________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה |
|
19.12.11
ביום רביעי השבוע 21.12.11 יצויין יום ההיפוך החורפי
בו מתחיל החורף בחצי הצפוני של כדור הארץ ומתחיל הקיץ בחצי הדרומי של כדור הארץ.
זהו היום הקצר ביותר בשנה והלילה הארוך ביותר בשנה,
נר שני של חנוכה, ממנו ועד ליום הארוך ביותר בשנה ב- 21.6.12
האור יתחזק ויתגבר והימים יתארכו.

______________
בימים האחרונים אנחנו מוצאים עצמנו יותר ויותר צמודים למכ"מ גשם.
24% ביחס לממוצע השנתי בימי חנוכה מעורר חששות.
הטפטפות שבעונה זו היו אמורות להתייבש ולחכות לאביב פועלות בעלויות גבוהות
גם להשקיית הירקות וגם להפשרת השורשים מהקרות הליליות.
זרעים שממתינים להיטמן באדמה עשירה בחיידקים מיטיבים
המתפרקים ומעשירים את הקרקע מיד אחרי הגשם הראשון נשארים בשקים.
השמש של שעות היום אמנם נעימה ומלטפת אך גורמת לירקות החורף להתבגר
בקצב מהיר ולפרוח. מחלות צמחים אביביות פורצות, פוגעות בצמחי החורף ומכלות ערוגות,
רוחות מזרחיות חזקות מייבשות ומצננות.
בניסיון למצוא פתרונות יצירתיית בנינו אינקובטורים לשמירה על שתילים צעירים
בתקווה שבימים הבאים ירד גשם מרווה ונוכל להעבירם לאדמה.

וכשקיטרנו באוזני זקן החקלאים במושב קיבלנו תשובה:
"משנה לשנה יהיה לכם יותר קשה, ככה זה"
אופטימיות של חלוצים.
ודווקא בימים האלה בהם החום מתערבב עם הקור, מחלה ומקפיא,
השדה יפה וירוק מתמיד, חג של אור, גבורות וניסים.
זה מזכיר לנו את הניסים שקורים אל מול עינינו בכל יום,
כמו לדוגמא איך שתיל מכרבל תוכו אל עצמו ובתוך 60 יום הופך לעיגול מושלם עטוף בתכולתו.
 
וגם את הניסים שאנחנו כל כך גאים שיצרנו בעצמנו:


עם הקמת החווה התלבטנו אם אנחנו הטיפוסים המכילים,
אם נצליח לעמוד במשימה שכל כך רצינו לקחת על עצמנו ופחדנו להיכשל בה.
בחששות כבדים קיבלנו לעבודה בחווה עובד ראשון עם צרכים מיוחדים
מאז עובדים איתנו חמישה חברים שהם חלק מהצוות וחלק חשוב בחיינו.
אנחנו חברים קרובים ולפעמים לא ברור אצל מי הצרכים מיוחדים יותר.
אנחנו שולחים מפה מסר לכל מי שיכול לקבל לעבודה חבר שמתקשה לקבל עבודה,
כשלעובד טוב והוא מרגיש חלק מקבוצה ומעשייה, שם באושר ובסיפוק קשה לזהות את הקושי.
ככה מייצרים ניסים וזוכים לנפלאות.
______________
ולכבוד חנוכה, המלצה: חנוכה הוא חג עלי הבר.
מעמיסים סכין, שקית, את כל הילדים שבאיזור ויוצאים לאיזורי בר,
שם תמצאו את צמחי הבר למאכל.
בעונה הזו הם מספיק גדולים כדי לייצר נפח ועוד מספיק צעירים לייצר טעם מרוכז.
לא מומלץ לקטוף בשולי שדות וצידי דרכים, איזורים שלרוב מרוססים,
אלא להיכנס לתוך חורשות, לטפס על גבעות...
על החלמית כתבנו בשבועות האחרונים. הפעם נספר על החרדל הטעים:
אוכלים את זרעיו גבעוליו ועליו, טעמו חרפרף, עליו וגבעוליו סיביים,
כדאי לקטוף עלים צעירים ויפים, אם תחלטו אותם לדקותיים במים רותחים
ותסחטו תתמתן חריפותם וסיביותם.
מערבבים עם עלי חוביזה או לבד לקציצות, פשטידות, מילויים...
אנחנו אוכלים אותם צעירים וחיים בסלט ובבקרים האחרונים מתפנקים
במקושקשת עם עלי חרדל, שום ירוק ובצל ירוק.
באמצע הקיץ אוספים את זרעיהם, תבלין משובח, מאדיר כל סלט וממרח.
מנקי כליות, טובים לסובלים מאבנים בכליות. מחזקים את כל מערכות הגוף.
לכאבי שרירים ופרקים משפשפים את העלים והגבעולים על האיזור הכואב,
תכונותיו הממריצות והמחממות עושות פלאים.
טובים להקלה בתופעות קדם ויסתיות, כאבי ראש, עצבנות, דכדוך.
כמה עלי חרדל למקלחת, תחליף ספוג-פילינג לפנים ותראו כמה יפים תצאו.
ובכל זאת שמני החרדל שמפרישים העלים עלולים לגרום לגירוי לבעלי עור רגיש
וכדאי לבדוק לפני השימוש באיזור קטן.
הערבים נוהגים לשלב את עלי החרדל במאכלי חלב, כבש וסלטים.
גבעולי חרדל בלאבנה, מתכון שקיבלנו מיוסרא, שכנה מסולם:
مقرة لبنة-מוּגְרָה בלַבָּאנֶה
קוצצים את אמירי החרדל (עליון הגבעול והעלים שלצידו)
ומערבבים בתוך לבאנה עיזים.
_____
את אמירי החרדל מומלץ (בהרבה ריר ואהבה) לדחוס לצנצנת ולכבוש
בדיוק כמו שכובשים מלפפונים.
____
חז"ל המליצו להשתמש בחרדל למניעת חליים וקבעו כי שימוש יום יומי בו מחליש את הלב.
"הרגיל בחרדל אחד לשלושים יום, מונע חליים מתוך ביתו, אבל לא בכל יום מפני שהוא מחליש את הלב"
(ברכות מ', א')
ד"ר אדוארד באך, ממציא שיטת "פרחי באך" רקח תמצית חרדל שנמצאת בשימוש עד היום
לריפוי מצבי דכדוך על רקע הורמונלי אצל נשים וגברים.
שולי השדה שלנו מלאים בימים אלו בצמחי חרדל צעירים, אתם מוזמנים להגיע בחג ולהתכבד.

חג שופע אור
___________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה |
|
גם אני יודעת להצביע על צמח בר, לציין את שמו ולהרשים את הסובבים, יופי טופי.
המייל השבועי הפעם מוקדש לצמח שנובט באהבה.
בכל שנה, שנייה לפני הגשם הראשון, כשהאדמה בקועה ומייחלת
מטפסים ועולים ממנה הלבבות הקטנטנים, הבטחה לימים ירוקים.

לחווה מגיעים מורים לטבע, מדריכים, מלקטים...
איך זה שדווקא הצמח הכי מעניין, מתבטל בהינף יד המדריך, כי כל ילד מכיר.
בשבוע שעבר התארחה אצלנו קבוצת סיירים מקצועית.
כדי להוכיח טענתי כיבדתי אותם בסוף הסיור בסלט ירוק מאלפי נבטי לבבות.
והמתכון כזה:
אוספים אלפי נבטי לבבות (הם גדלים בקבוצות עצומות, חותכים עם סכין אגדים של מאות)
מוסיפים כמה נבטי חרדל, כמה נבטי רשאד, שלושה עלי נענע קצוצים, תמר אחד קצוץ
שמן זית, לימון, מלח.
והתגובות..."וואו! מה זה העלים הקטנטים"?
"צמח הלבבות, הוא גדל אצלנו בכמויות, לא ראיתם"?
"לא"
צריך לעצור ולהתכופף בשביל לראות את מרבדי האהבה הירוקים
הם משתנים עם כל יום שעובר, גובהים ומתעגלים, מתעבים ונפרשים
ואז, כשהמסיירים מזהים את החלמית, היא כל כך פשוטה וברורה
שהם מדלגים עליה.

כששיירות המזון התקשו להגיע אל ירושלים בעת המצור הערבי במלחמת העצמאות
והנצורים התקשו להגיע למקורות מזון,
שידרה תחנת הרדיו "קול המגן"היצירתית מתכון לקציצות חוביזה
(שמן, מלח וחוביזה,מי שידו משגת יוכל להוסיף אבקת ביצים).
רדיו עמאן שהתרגש מהידיעה וראה בכך סימן שהיהודים הגוועים ברעב יכנעו בקרוב
הודיע למאזיניו כי היהודים אוכלים בינתיים עלי מאכל לחמורים ולבהמות.

זה נשאר בהיסטוריה, קסמה של החלמית הוא אינסופי.
היא נובטת מסוף הקיץ וטובה למאכל עד תחילתו.
הנבטים המקסימים הם תוספת לסלטים, ללקטים, ליוגורט,
העלים הצעירים, לסלטים, כתוספת לאורז,
העלים הבוגרים והגבעולים למרקים, פשטידות, קציצות, תבשילים.
הפרחים הצעירים הטעימים לקישוט סלטים
והפרי הצעיר פשוט ככה, בשביל להיזכר בשיטוטי הילדות.
החלמית עשירה מאוד בויטמין A ובויטמין C, כל חלקיה מכילים ריר מחטא,
יעילה נגד שיעול, אסטמה, בעיות בדרכי הנשימה, זיהומים בדרכי השתן,
משתנת, מזרזת קצב חילוף החומרים, מחזקת שורשי שיער,
מקלה על כוויות, צריבות סרפד, עקיצות חרקים, אקנה ובעיות עור.
רקיחות:
לשיעול, בעיות בדרכי הנשימה:
מרתיחים המון עלים בקומקום מים, ממתיקים או לא ושותים.
אפשר ליבש את העלים לחליטות.
לטיפול בבעיות עור בפנים או טיפול בריאות ויופי לפנים:
קוטפים את כל חלקי הצמח, קוצצים בבלנדר, משפשפים כמה דקות את העור.
משאירים על הפנים לכמה דקות ומסירים.
למשקיעים: להוסיף קצת דבש וקוואקר.
עקיצות חרקים וסרפדים:
לטבול במים רותחים כמה עלים ולהניח רטייה על האיזור העקוץ.
זיהומים בדרכי השתן:
קוטפים הרבה מכל חלקי הצמח, טוחנים בבלנדר, מסננים ושותים את המיץ.
או בבלנדר שטוחן את כל המרכיבים למיץ.
ובעונה הזו כשהעלים עוד רכים הכי טוב להוסיפם לסלט.

כל מה שמכינים עם תרד או מנגולד אפשר להכין גם עם חוביזה.
קציציות, פשטידות, מילואים לבצקים...
סלט חוביזה
מאדים בצל ושום בשמן זית. מכבים את האש.
מוסיפים למחבת החמה הרבה עלים צעירים של חוביזה,
עלים מצמחי תבלין אחרים שיש בבית ושאוהבים, לימון, מלח, פלפל.
פירה-חוביזה
מרככים תפוחי אדמה לפירה, מעבירים לקערה ומועכים עם מזלג באופן גס.
ובינתיים:
מאדים פרוסות בצל, פרוסות שומר, טבעות קישוא או קוביות חציל, ופרוסות שום
בכמות נדיבה של שמן זית (הוא יתבל אח"כ את הפירה).
מוסיפים כמה עלי מרווה, טימין, זעתר, אחד או כולם, אנחנו לא בעניין של דיוקים.
מוסיפים שקית גדולה עלי חוביזה צעירים או בוגרים חתוכים, תערובת חמשת התבלינים
(או אגוז מוסקט),מלח, פלפל, כמה כפות טחינה מלאה גולמית, מעט סילאן או דבש.
ושופכים על תפוחי האדמה. המושחתים מוזמנים לגרר גבינה מעל ולהכניס לתנור חם.
מתאים גם כרוטב לפסטה.
כמובן ששקשוקה מחוביזה וחביתה מחוביזה,
אבל הכי טעים לאדות בשמן זית חם חוביזה קצוצה, שום, פטריות ובצלצלים,
מלח, פלפל ובאותו מחבת לצידה, עם השמן המתובל לטגן ביצת עין.
אם אין ברירה מפוררים למעלה קצת גבינה בולגרית.
ובדיוק בעונה שעלי הגפן סיביים עלי החלמית יכולים להחליף מקומם ולעטוף ממולאים.
טעים לפחות כמו עלי הגפן.
תהנו (-:
|
|
28.11.11
מודים למסיירים המתעניינים שביקרו אצלנו, כייף להיפגש ולהכיר.
החווה תמיד פתוחה בפני כולכם ונשמח מאוד לביקורים נוספים.
__________________________________________________
תראו איזה מייל מקסים קיבלנו בשבוע שעבר:
מה קורה לחיפושיות האש כשיורד גשם?
ראינו הרבה בגינה ואז התחיל לרדת גשם ופחדנו מאוד שהם יטבעו ולא יהיה להם אוכל.
מלירי הבת של ירדן
אהלן בנות,
כפי שהבנתן העניין עורר אצלנו שאלות וחששות,
אנא תשובתכן, למען השקט הנפשי והשינה הטובה.
ירדן ושחר
_______________
שלום ללירי הסקרנית,
לחרקים שראיתם קוראים אדמון מצוייר. בילדותנו קראנו להם פשפשי אש והם אכן פשפשים.
ילדים (והורים) מתבלבלים וחושבים שהם חיפושיות כי הם דומים למושית השבע,
חיפושית פרת משה רבנו.
גם הפשפשאים וגם החיפושיות שייכים למחלקת החרקים,
אבל גלגול החיים שלהם שונה.
לחיפושיות גלגול חיים שלם הכולל ביצה, זחל, גולם ובוגר
לפשפשאים גלגול חיים חסר, ביצה ממנה בוקעת נימפה המתפתחת לבוגר.
הנימפה הוא שלב חיים חסר כנפיים הדומה במראו לבוגר בעל אברי רבייה לא בשלים.
רוב החרקים חורפים באחד משלבי הגלגול ביצה או זחל, זוהי דרך טובה לעבור תקופה קרה
ויש חרקים שפעילים בחורף אבל מאטים את קצב חילוף החומרים.
האדמונים מוצאים להם בימים הגשומים והקרים מחסה שמשמש להם אוהל חם ויבש,
אפשר למצוא אותם מתחת לצמחים, קליפות עצים, אבנים.
אצלנו בחווה הם אוהבים להתאסף בחבורות מתחת לירקות עליים,
אצלכם בגינה בטח מצאו מחסה מתחת לזרדים, קליפות עצים...
שיטת ההתגודדות מעלה את הטמפרטורה במחסה ומשמשת להם חימום.
מה שבטוח, הם יודעים לדאוג לעצמם ולא טובעים או נסחפים.
הנה, כשמתחיל להתקרר החבורה מתאספת מתחת לחסה המסולסלת:

מהר מהר פנימה...

ואחרי הגשם, כשהשמש החמה מפציעה, עולה החבורה להשתזף מעל העלים, כך:

ולגבי מזון,
האדמונים אוהבים להתרבות באיזור עשיר במזון, כנראה שבגינה שלכם הרבה אוכל.
הם אוהבים לאכול צמחים רקובים וזרעים ולמצוץ חרקים מתים אחרים.
הם לא מזיקים לגינה כלל ומקשטים אותה בנקודות אדומות שחורות,
אלה צבעי האזהרה שלהם, כך הם נשמרים מאוייבים.

תודה שהפניית אלינו את השאלה, זה מאפשר לנו לדעת מה מעניין ילדים
וכבר בסיור הקרוב נראה למבקרים את האדמונים המוסתרים מתחת לעלים.
_____________________________ |
|
14.11.11
בשבוע שעבר ביקרו אצלנו ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
עישבנו יחד בין הערוגות כשאיתי שאל:
"אילו ירקות הוא עוקר"?
"אלה עשבים שוטים"
"למה"?
"העשבים נלחמים עם הירקות על אור השמש ואנחנו מסלקים אותם ומפנים מקום לירקות".
"לא. למה הם שוטים? הם דווקא יפים, זה מאוד מעליב שעוקרים אותם".
באמת למה? איתי הגיע לשיעור בעישוב ואנחנו זכינו לשיעור בתיוג חברתי.
עשב שוטה טיפש, כסיל, חריג, שונה, פרא, מטורף...!
העשבים באמת מפריעים לעבודה השוטפת,
קשה לקטוף סלק מתוך סבך עלים, קוצים ועוקצי זרעים הנדבקים לבגדים
ובמקרים מיוחדים לחטוף יריקה לפרצוף מירוקת החמור.
אנחנו אוהבים את הירקות שלנו בטור מרווח, מגוהצים וזקופים.
אבל רגע,
מי קבע שהחסה שייכת לכיתת הגאונים וכף האווז לכיתת השוטים?
גם לנו זה נשמע מעליב.
כף האווז הוא צמח שנחשב לאחד המזיקים העיקריים בחקלאות,
מתפשט בשדות בכל ימות השנה, צמח גבוה ורחב, מפיץ מליוני זרעים בעונה,
עמיד לרוב קוטלי העשבים, זרעיו נשארים בקרקע עשרות שנים ונובטים בכל הזדמנות.
יוחנן, מגדל כותנה ותיק הסביר לנו שזהו עשב שוטה בן שוטים,
מפריע לקטפת בפעולת המיון וזרעיו מגיעים למיכל האיסוף,
על כן צריך להילחם בו מלחמת חורמה בחומרים רעילים במיוחד.
אבל הי, סגולותיו רבות:
משכך כאבים ומרגיע, יעיל נגד דלקות בדרכי הנשימה ובעיות בעור,
טוב לתהליכי עיכול ולטיפול בטפילי מעיים, עשיר בברזל ומגנזיום...
בעינינו הוא דווקא עשב גאון, בן למשפחה מכובדת בעלת למעלה מ- 200 מינים.
נרחיב ונספר שעוד לפני 6000 שנה גידלו מינים שונים של כף האווז,
הסתגלותו לכל אקלים ועקשנותו הרבה נתפסה בעבר יתרון.
ואפילו כיום, בהרי האנדים, 4000 מטר מעל פני הים מין אחד שלו נחשב למקודש,
כף אווז הקינואה.
זרעי הקינואה האהובים, המבוקשים ביותר אצלנו בחנות.
מינים אחרים מגודלים כמספוא לבהמות או כירק עלי כדוגמת המנגולד והתרד.

"ממה עשוי לחם"? אנחנו שואלים את הילדים.
"מחיטה". מזון בסיסי כמעט בכל העולם.
אבל החיטה שאנחנו מכירים מתורבתת אלפי שנים מצמח חיטת הבר.
תתארו לכם אם בעבר האדם היה מכחיד לנוחיותו את חיטת הבר, אם החיטה.
כמו החיטה של היום גם היא וודאי לא הייתה עמידה לקוטלי עשבים והיתה נכחדת.
ממה היה עשוי הלחם שלנו היום?
מזוננו ברובו מתבסס על צמחי בר ולכן עלינו לשמור על מגוון ביולוגי רחב.
אנחנו רוצים את הירק שלנו במיטבו,
יפה, גדול, עשיר בערכים תזונתיים וטעים.
דווקא זו סיבה נוספת לשמור על עשבי הבר העקשנים,
בעלי השורשים המעמיקים, המסתעפים, הנלחמים על קיומם.
בסביבה מגוונת הירקות מחוייבים להשיב מלחמה ולפתח שורשים איכותיים.
שורש שלא צריך להילחם על מקומו מול צמחים שכנים הוא קצר וחלש ובהתאמה גם הירק אותו הוא נושא.
ירק טוב גדל מעל שורש חזק.

אנחנו לימדנו את איתי לעשב בשיקול דעת והוא לימד אותנו על התנהגות רצויה והתנהגות חריגה,
על כמה הראייה שלנו כחברה מוגבלת מול השונה ואיזה עוול אנחנו גורמים לאחר.
איך שמוסכמות יכולות להשתנות במהלך השנים ובמקומות שונים בעולם,
הדחויים של היום אולי המקובלים של פעם.
ובכל זאת עשבי הבר מהווים מטרד לעובד בשדה,
הם גדלים מהר מהירקות, מסוככים עליהם ומעכבים התפתחותם.
מה עושים? מוצאים פתרונות ביניים.
אנחנו מגדלים ירקות דרך פסי ניילון צרים הנפרסים לאורך הערוגות
ומשמשים מחמם קוטל זרעי עשבים לשכבת האדמה העליונה
ודרך נקייה מהפרעות לירק.
בין הערוגות מעשבים ידנית במידה כזו שהעשבייה לא תפריע לעבודה השוטפת
והעשבים הקיימים יעמיקו שורש וישתרגו עם שורשי הירקות.

את העישוב בשולי השדה אנחנו מבצעים בחרמש מכני הפוגע בעלווה בלבד ולא בשורש.
ובימים יפים בהם אנחנו מארחים ילדים מקסימים כאלה אנחנו מזמינים את צוות המלקטים הזריזים
מהכפר השכן. הם גם נהנים לעבוד בשולי השדה וגם באים להגיד תודה.

ענבלים במרעה ושריקות ושדה בזהב עד ערב. דומיית בארות ירוקות, מרחבים שלי ודרך. העצים שעלו מן הטל, נוצצים כזכוכית ומתכת. להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל ואמות ואוסיף ללכת.
נתן אלתרמן
___________________________________________
|
|
7.11.11
האבק שקע, אלרגיות הסתיו התפוגגו
הגשם הניחוחי והרטוב הגיע ביום חמישי
בתזמון מושלם, מיד כשסיימנו לקטוף את הירקות לסלים,
איזו שמחה. 36.3 מ"מ.
הספירה לקראת הממוצע (452 מ"מ)מתחילה.
בבוקר שאחרי הגשם הראשון שוטפים את המגפיים מאבק הקיץ,
תוחבים רגל פנימה ויוצאים אל השדה, כמו כל יום ראשון אבל אחרת.
התרגשות עם הצעדים הראשונים לפני שמתייצבים בחלקלקות הבוץ,
האזניים והאף הקפואים, מסת האוויר שמרחיבה סימפונות כל הדרך אל הריאות החמות,
האור החורפי האפור ואחריו השמש העולה השולחת זרועות חמימות
לעלים הרטובים, יש מראה יפה מזה?

שקועים בהרגשה הנעימה ולפתע מעלינו רעש אדיר של נשיפת דרקון,
הרמנו מבט אל השמיים, יש כאן עוד אורחים, מנופפים לשלום וממשיכים.

ובסיור החורפי התמודדויות חורפיות,
מישהו מכרסם את שולי החסות בלילות צריך לבלוש אחר חשודים

וגם להתלונן אצל השומרים המתרשלים

מכת קור ראשונה לפלפלים שעמדו בחום הקיץ בגבורה,
השבוע נקטוף את האחרונים ונסלק את השיחים. ניפגש באביב!

השום שטמנו באדמה לפני שבועיים, שולח גבעולים ראשונים לגשש אחרי הגשם,
איזה ירק של אלופים!
ובתוך הלענה משימה "מצא את האילנית"

בוקר טוב! אושר וניחוח של גשם ראשון!
אז מה מקורו של ריח הגשם (פטריכור)?
מיוונית: פטרוס=סלע , ייכור=תמצית החיים
בעונת הקיץ הצמחים מפרישים שמנים ארומטיים
המעכבים נביטה ונספגים באדמה היבשה,
זו דרכו של הטבע להודיע על האטה ורגיעה.
אלה תקופות המנוחה שכתבנו עליהם רבות.
עם הגשם הראשון החומר מתאייד ומגיע ישירות לאפינו.
אז הטבע מודיע לצמח: הלו, להתעורר, הזמן קצר והמלאכה רבה.
מקור נוסף לריח הוא הגאוסמין המופרש עם הגשם הראשון מחיידקים רדומים
בשכבת האדמה העליונה, הגשם מעיר אותם, מאיץ התחלקותם והתרבותם
ואנחנו מריחים את התהליך, או אם תרצו את הפרשותיהם.
כמו אומר: קומו, עורו, עליכם להפעיל את הקרקע ולדאוג לרווחת הצומח.
איזה כייף, שבוע נעים וקריר!
________________________________
|
|
קצת על השבוע החולף וגם שתי דוגמאות למה עלינו להיזהר כשאנו מתערבים בתהליכים טבעיים.
בשבוע שעבר פנה אלינו בחור עם בקשה לעצה.
הוא הצליח להנביט זרעי קאפיר ליים ושאל אם כדאי לשתלם בעציץ או באדמה פתוחה.
הקאפיר ליים הוא עץ הדר קטן, עליו דו עלעליים,
טעמם ארומטי נפלא והם מתאימים לתיבול מרקים ומשקאות.
בארץ ניתן להשיג את עליו מיובשים בדוכני התבלינים,
אולם הגירסה המיובשת לא משתווה לטעם העלים הטריים.
מכיוון שעצי הדר נוחים מאוד להרכבה ונפוצים מאוד בארץ
העובדים הזרים המגיעים מתאילנד אורזים בחפציהם ענפונים קטנים של קאפיר ליים
ומרכיבים אותם על עצי הדר קיימים, טעם הבית...כמה פשוט!
ענפון של קאפיר ליים מורכב על חוש חש בעזרת סרט דביק פשוט

בשבילנו זוהי דוגמא נהדרת להסביר עד כמה צריך להיזהר כשמתערבים בתהליכים בטבע.
תאילנד משופעת במחלות הדרים, בינהן מחלת הגרינינג הקשה לטיפול
המופצת ע"י חרק הנקרא פסילה המפזר בדרכו מעץ לעץ חיידקים קטלניים.
אלפי פרדסים הושמדו בברזיל, באסיה ובפלורידה, שם תעשיית ההדרים קורסת.
ביולי השנה התפרסמה פנייה מהשירותים להגנת הצומח, מועצת הצמחים וארגון מגדלי ההדרים
לעזרה באיתור עצי קאפיר ליים והרכבות במגורי התאילנדים.
מאז כבר מצאנו כמה. אם גם אתם יודעים או נתקלים בכאלה...

ובחווה בקרים של רוחות מייבשות, ממתינים לגשם או לפחות לבקרים רוויי טל.
טיפות טל בשרניות המחלחלות במהלך הלילה מצמרת הירק ועד ליונקות השורש
ומספקות בשעות הבוקר לחות, מינרלים טעמים ויופי ובעיקר צלוחית שתייה לחרקים.
ככה אנחנו מתכוונים! אבל זו תמונה שצולמה בדיוק לפני שנה.

ובכל זאת...יש סימנים שעוד מעט החגיגה מתחילה,
התחזיות מבטיחות גשם, השדה החום מתכסה איים ירוקים שממלאים את החנות בריחות רעננים

וגם בכתמים אפרפרים-חומים-ירוקים מנומרים. הקרפדות.

את הקרפדה שקיפצה בכל גינה עד אמצע סוף השמונים, כמעט שלא פוגשים.
האדם הוא זה שפגע באיזורי מחייתה. הדברת חרקים, סלילת דרכים...
מלבדנו יש לה אוייבים נוספים, נחש המים המשובץ שנפוץ במקווי מים,
ובצעירותה נטרפת גם ע"י קרפדות בוגרות ואנפיות בקר.
אך רוב האוייבים הפוטנציאלים נזהרים ממנה כיוון שהיא מפרישה ריר ארסי מבלוטות על גופה.
בעונות יבשות היא מתחפרת בקרקע ובעונות רטובות היא יוצאת לשדה ומבשרת לנו שהגשם קרוב.
כמו בימים האחרונים.
בלילות הקרירים היא יוצאת לצייד ומשמשת עבורנו קוטל חרקים מיומן.
הימים היחידים שנראה קרפדות בצמדים הם אלו, טרום חורף,
הזכרים מקרקרים, פלג גופם התחתון במים, מה שממיס את הנקבות,
שנמשכות לשירתם הענוגה והמכשפת (בדיוק כמו סיפורי הסירנות מהמיתולוגיה היוונית).
הזכר שזכה בנקבה מטפס עליה ונאחז בה בעזרת רגליו בבית השחי.
התהליך נקרא חיבוק כלולות, במהלכו הנקבה מטילה ביצים והזכר מפרה אותן.
כעבור חמישה ימים השלוליות יתמלאו ראשנים קטנים.
הקרפדה היא דוגמא נוספת לשבריריות האיזון הביולוגי:
ב- 1935 הובאו אלפי קרפדות ממרכז ומדרום אפריקה לצפון מדינת קווינזלנד באוסטרליה
כקוטלי חרקים טבעיים שאמורים היו לגבור על חיפושיות ירוקות הגב המזיקות לקנה הסוכר.
הניסוי לא הצליח כיוון שהחיפושיות טיפסו לקצה קנה הסוכר, מקום גבוה לניתור הקרפדה.
אולם חרקים אחרים שימשו מזונם והקרפדות התרבו בקצב הרסני
והתמקמו באיזורי נהרות שם חיים הקרוקודילים.
אז מי חזק יותר בתחרות על איזור המחייה? קרוקודילים? כמובן שקרפדות,
שצימצמו את אוכלוסיית הקרוקודילים בחצי ואף יותר.
הקרוקודיל בולע את הקרפדה ומת תוך דקות מהארס המופרש מבלוטות על ראשן.
קצב ההתרבות של הקרפדות מהיר ושל הקרוקודילים איטי כך שהתמונה מדאיגה
וארגונים ירוקים אף תומכים בלית ברירה בפעולות המתה הומניות לקרפדות
ובלבד שלא תיכחד אוכלוסיית הקרוקודילים.
אצלנו מקפידים על איזון ביולוגי, כך שאין סכנה של ממש לאוכלוסיית הקרוקודילים...
שבוע נעים וטוב!
______________________________________________
|
|
גילוי נאות...
בבי"ס יסודי שלחו אותי לחוג סריגה ומקרמה, בשנות השבעים זה היה סמל סטטוס.
אבל אני, מגושמת שכמוני, מעולם לא הצלחתי לסרוג צעיף שיתנפנף סביב צווארי
או להבין איך לעזאזל קושרים את כל הדוגמאות למקרמה בשביל להשחיל בו עציץ מיובש
ולתלות בפתח הבית.
חשבתי שהתגברתי על העניין אבל אז מגיעה עונת ההדליות ואני בחרדות.
אנחנו מדלים עגבניות, פלפלים ומלפפונים בתוך חממות,
הכוונה לנסות ל"משוך" את העונה החמה אצל ירקות הזקוקים לחום
ומתקשים לשרוד לילות קרים.
הגידול בחממה מזמין מחלות עלים הנגרמות מלחות ולכן אנחנו מגדלים לגובה
ובכך שומרים על העלים מאווררים ויבשים.
ללא הפעולה הזאת תוך שבועות בודדים נאבד את השיחים.
צריך לרשת את החממה מלמעלה בחוטי ברזל, לקשור מאות מתקני חוטים,
למתוח למטה, להצמיד לעגבנייה אטב סביב המותן (!?),
לא לשבור גבעולים, חלילה! חוטים מתוחים ולא רופפים!
רווחים אחידים! שעלה לא יגע בעלה! בחייאת....
לקחתי מגשי שתילים של בצל ירוק וחסות וברחתי לשתול בשדה.
השדה הפתוח כמו תמיד מקבל אותי בפשטות, ללא תואר בהנדסה.
אל מגשי הבצל והחסות מצטרפים פקחי עבודה
(נראה לי שנטע שלחה אותם):
ובדרך אני גם מגלה שעשבי הבר למאכל בדיוק בגודל המושלם,
מה שאומר שהחורף מתקרב:
וכן. הם הצליחו גם בלעדי ועדיף שכך:
__________________________________________
וכמו בכל סתיו מעקב עיקש אחרי מכ"מ הגשם המיובש לעת עתה.
השבוע שבוע שמחת תורה וביום חמישי, שמיני עצרת, תאמר בבתי הכנסת
תפילת הגשם האוצרת בתוכה משאלות ותקוות לשנה מבורכת.
משיב הרוח ומוריד הגשם מצרפים כמה מילים מהתפילה הכל כך יפה:
__________________________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה |
|
שתי משפחות חדשות הגיעו לחווה בימים האחרונים
ואת שתיהן שמחנו לפגוש,
הראשונה משפחה מגונדרת עם חוש ריח מפותח (התיישבה על הריחן).
זהו זחל פרפר הנקרא רפרף גולגולת המת, אורכו כ- 10 ס"מ!

הוא קרוי כך בשל צורה דמויית גולגולת המשורטטת על חזהו בשלב הפרפר.
הוא לא מזיק לירקות, אבל הוא נוכל שאוהב לזלול דבש, אויב דבורים מושבע,
הוא מפיץ ריח של דבורה וקולות מלכה ומערים על שומרות הכוורת
שמאפשרות לו להיכנס ולרוקן את מרתפי הדבש.
זה לא פרפר נפוץ ונוכחותו מעידה על פעילות ענפה של דבורים במקום,
אנחנו מאושרים לפגוש בו אצלנו.
פעילות דבוראית של סתיו:

המשפחה השנייה היא משפחת השפיראים,
גם כאן מדובר על משפחה בעלת חוש אופנתי מפותח,
 
השפיראים הם חרקים טורפים הניזונים מחרקים מעופפים משלב הזחל
ועל כן נשתול את הסולנים הסובלים מעש באיזור הימצאותם.
_______________________________
הסתיו לא מגיע. הוא בוקע.
בבוקר מסוים.
זה לא מסובך לתפוס את הרגע, רק דורש התבוננות.
(עלי חומעה ועלי חלמית בוקעים מהאדמה)

(וגם עלי סילקה)
גדילן צעיר וגדילן סב
 
אחרי הבקיעה מגיעים כמה ימי חפיפה בהם ההתחלה החדשה מתערבבת עם הסוף,
עד שההתחלה תגביה ותצבע את הכל ירוק
והסוף האפור ינמך ויתמזג עם האדמה.
(זרע חוביזה מהאביב מקדם פני נבטי חוביזה חדשים)

וגם הפוך...

(עלעלי חרדל נובטים בין תרמילי חרדל מיובשים)

(ברקן יבש מסוכך על ברקן רענן)

אצל החרקים הסתיו הוא זמן לתקשורת ולאותות ברורים,
צרצורי חיזור, תנועות חדות וציקצוקי אזהרה עם כל צעד שלנו בקרבתם,
כל החושים פועלים והיחידים נצמדים לזוגות ומתלהקים בקבוצות,
צריך להספיק להעמיד עוד דור לפני שהחורף מאט פעילותם.
סתיו זה זמן לאהבה.
(חגבים ואדמונים מצויירים)
 
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.
שלמה אבן גבירול
חג סוכות שמח, משפחה חברים ואהבה!
________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול כלפי מטה
|
|
3.10.2011
זרעי הקיץ הפכו שתילים ובכל יום מגש נוסף מגיע לגודל המדויק להיטמן באדמה
ולקשט את השדה שורות מנוקדות ירוק.

לשתול ערוגה שלמה לוקח כשלוש שעות בכפיפה, אבל אז מתרוממים,
מסתכלים אחורה בסיפוק ו...אופס, מגלים שחמישית ערוגה כבר נבולה.
בדרך כלל אנחנו סלחנים כלפי מזיקים, אפילו כשהם פוגעים לנו בשדה
אבל הפעם מדובר על החרק המבעית והמגעיל ביותר עלי אדמות,
אורכו כבוגר 10 ס"מ, נראה כמו חצי ג'וק חצי משוריין, יש לו עיניים קטנות וזוממות,
הליכה מתפתלת ומתחפרת, רגלי נתירה, כנפי חפייה, שיריון, מחושים, דורבנות חפירה,
הוא טורף וגם צמחוני, יודע לעוף, לשחות, להתחפר, לנתר
אם תגעו בו תחטפו ביס, צביטה או משהו אחר שעדיין לא הבנו פשרו אבל הוא כואב, מאוד.
בקיצור כל חלקי החרקים מרחבי תבל מרוכזים בחרק מזוויע אחד.
הוא חובב אדמה לחה ועשירה בקומפוסט ולכן מגיע בעיקר לאדמות אורגניות.
הוא כפוי טובה, לא בוחל באף ירק ולא שומר על האיזון בין החי לצומח,
הוא חופר מחילות מפותלות בעומק של כ- 30 ס"מ בסמוך לשורשי שתילים
ומחסל בלי הבחנה ובמהירות הכל, ה-כ-ל!.
פתח מחילה ליד שתיל חסה. שעה נוספת ונמצא במקום רק כמה עלעלים נבולים.

בילדותנו קראנו לו כלב מים, אבל אפילו השם האמיתי שלו מצמרר ערצב
הופתענו שילדים שהגיעו לחווה לא הכירו אותו כלל.
לצערנו עם התפשטות האיזורים המרוססים והפיתוח היישובי
נדיר שהם פוגשים קרפדה, צב, קיפוד, מרבה רגליים...
יאיר הקטן שאל: "ערצב זה חצי ערפד חצי צב"?
אחיו דוד אמר: "אין מצב"
יאיר אמר: "בטוח שכן, כמו ששלדג זה חצי שלד חצי דג"
דוד סיכם את הדיון ב"סבבה"
ואנחנו יצאנו למלחמה, קבענו יעדים, אסטרטגיות וטקטיקות והתחלקנו לפלוגות.
יצאנו מנקודת ההנחה שערצבים שונאים אור.
אחרת למה שיתחפרו עמוק באדמה ויעלו עליה רק בלילה?
הפכנו את אדמת הערוגות המחוררות וסינוורנו את האוייב- שיבין עם מי הוא מתמודד!
כשנחשפו האויבים ריססנו אותם במי סבון והם מיד התהפכו על הגב בלי נוע, יש!
היינו בטוחים שניצחנו.
השארנו גוויות בשמש בשביל שהחברים שלהם יבינו עם מי לא מתעסקים.
אבל כעבור חצי שעה התברר שהם רק התעלפו,
או נרדמו שטופים ומבושמים, או עשו עצמם מתים.
בכל אופן הם פקחו עיניים, חייכו לעברנו חיוך זדוני והתחפרו מיד חזרה
(התברר שיש לנו עסק עם אוייב מתוחכם).
פנינו לתוכנית ב'
פיזרנו את אפר השריפה לתוך המחילות (איך זה שבסוף הכל מתחבר?)
הערצבים התחילו להופיע על פני הקרקע, מסתבר שהם שונאי אפר
ומכיוון שאפר טוב לקרקע ודוחה חרקים פיזרנו אותו על פני כל השטח.
ואז...יוטה פום התאילנדי אמר שהוא הולך לכמה דקות
וחזר עם חברים שלו שיצאו למסע צייד בין הערוגות.
בהתחלה לא הבנו את פשר ההתגייסות הנלהבת,
הסתבר שמכיוון שרוב העובדים הזרים במרחביה עובדים בחקלאות קונבנציונאלית
הם לא פוגשים ערצבים והם, בניגוד אלינו דווקא שמחים לפגוש אותם.
כן, כן, גם זו לוחמה ביולוגית.
במזרח הרחוק ערצבים נחשבים למעדן והחברים שמחו על השלל הרב שאספו.
כמובן שלא נצליח למגר את כולם, אבל נצליח לדלל את האוכלוסייה
לפני שיעמיקו לאדמה לתרדמת החורף ובדרך נציל את רוב השתילים.
ויש בחווה אוייבים נוספים לערצב: בזים, תנשמות, שלדגים, אנפות.
ולמי שמתעקש לקבל מתכון תאילנדי לערצב מוקפץ, דאגנו גם לזה:
אוספים בצנצנת ערצבים, שופכים עליהם שמן,
הם מיד מאבדים הכרה (ראינו במו עינינו והזדעזענו),
מקפיצים על תבנית ברזל לוהטת,
מתבלים במלח.
שוברים לשניים ושולקים את הבשר מתוך הקליפה.
בתיאבון!

___________________________________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה |
|
שישי בצהריים, מקפלים.
הארגזים בערימה, בית האריזה מסודר, השאריות נמסרו למשקי החי, מפהקים מעול השבוע,
מברכים בשבת שלום ומתפזרים.
בשישי האחרון (23.9.11) נעלנו את השער כששערי השמיים נפתחו,
הרטיבו אותנו בגשם ברכה ופתחו לנו גם את שערי הלב.
יש מראות שזוכים לראות רק עם הגשם הראשון-
תירס מצהיב של סוף הקיץ עם גשם של תחילת הסתיו

אנפיות בקר שגשם תפס אותן באמצע ארוחת עכברים בחלקה שבמנוחת קיץ

זרעי הקוצים עוד לא נפוצו כולם, נרטבים
ומה שהכי שימח אותנו...זוכרים את השריפה מלפני שבועיים?
מאז אנחנו ממטירים וממטירים על האתר אבל סמוך לשדה העשן לא מרפה.
הגשם מבצע את העבודה יותר טוב ויחד עם הרוח מביא משב של התחדשות וברכה,
חייב להיות חורף נהדר!

ועוד על התפוגגות העשן וההתחדשות,
מכירים את הביטוי המיוחס לאדם שאי אפשר לסמוך על הבטחותיו:
משענת קנה רצוץ?
ביטוי כל כך מוזר כי צמח הקנה יודע להיות כל מה שנצטרך שיהיה, גמיש או חזק
ובכל מקרה זה צמח שיודע להכות שורש בכל מקום.
והנה אנחנו מפריכים את הביטוי כי הקנה שנשרף התעורר מחדש וכבר מגיע לגובה מטר:

__________________________________________________
שנה חדשה בפתח,
הקמנו את החווה מתוך רצון ליצור מקום עבודה אחר ממה שהכרנו,
לשלב בו אהבה לאדם, לצומח ולעבודה החקלאית.
דיברנו על קהילה, על ערכים של פשטות, חברות ושל קבלת השונה.
אנחנו עדיין בדרך. בנקודת הזמן הזו נראה שתמיד נהיה בדרך,
כך שטוב שהדרך נמשכת וטוב שהמעגלים מתרחבים וגם הלב.
תהליכים בחקלאות בכלל ובחקלאות אורגנית בפרט מאוד שבירים ולא צפויים.
בשנה הראשונה הרגשנו ניצחון עם כל עלה שגדל וכישלון עם כל עלה שנפגע.
חשבנו שתמיד נוכל למצוא פיתרון, אם רק נחפש מספיק.
ביצענו כל מה שכתוב במדריכים, מדדנו מרווחים מדויקים, ספרנו טיפות מים,
השוונו את חום החממות לבחוץ, שתלנו ירק זה ליד אחר, ליד אחר, ליד אחר...
התייעצנו עם מומחים (בארץ, מסתבר יש מלאנתלפים מומחים שיודעים הכל על הכל).
עד שהרפינו.
נקודת המפנה היתה כשהבנו שעליונותו של האדם מול השדה היא גישה מתנשאת,
היכולת האנושית מוגבלת אל מול הטבע, לא נוכל להכניעו לרצונותינו.
זה מבלבל להגיע להבנה כזו פתאום, כי יחד איתה התעוררו שאלות,
אם לא אנחנו קובעים את סדר היום מה תפקידנו?
מה מקומנו בשדה? בטבע? בעולם?
אבל דווקא עם הענווה החווה הפכה ממקום עבודה לבית.
הפסקנו לרדוף אחרי הישגים והתחלנו לשמש עדים לתהליכים גדולים ונפלאים.
הבנו את יחסי הגומלין בינינו לבין האדמה, את האחריות ההדדית,
עלינו להקשיב לאדמה, ללמוד להרגיש את חומה,את צרכיה, לשמוע את נשימותיה.
אז היא תחבק אותנו ותעצים אותנו.
יש נחמה בכך שהבוס הוא לא אנחנו, זה מאפשר לנו להתפתח וללמוד.
יש עונות חמות בהן היבול דל והאדמה קשה ועקשנית,
אנחנו כבר יודעים שאין צורך להילחם בכך.
יש עונות קרירות בהן החווה ירוקה ומזמינה, איזה חיבוק חם!
אנחנו חוגגים ראש שנה שלישי בחווה, אנחנו חושבים על החווה שתכננו,
על הערכים שקידשנו. אנחנו מגשימים אותם כל יום ויותר מכך.
בשנה שחלפה העמקנו בנושא של איכות סביבה.
בימים אלו אנחנו עוברים תהליכי הסבה מחקלאות מזהמת לאורגנית בשטחים נוספים.
לא החלטנו עדיין אם נצרף את האדמות לחווה, בכל מקרה השטח יוכר ויטופל כאורגני.
אנחנו מנסים ליצור רצועת בריאות בעמק ומעודדים חקלאים אחרים להתנסות.
חקלאים ותיקים שהרימו גבה עם הקמת החווה לנוכח קבוצת ה"חכמולוגים",
כבר מתארחים אצלנו לארוחת בוקר ומספרים על כך שהם מפחיתים מכמויות הרעלים,
או עוברים לחומרים "רכים" יותר. זה מעודד ומראה שהמודעות מתרחבת.
חלקכם איתנו מההתחלה, חלקכם מגיעים אלינו כל שבוע ומעורבים בתהליכים,
יש ביניכם שמגיעים לעבוד אצלנו אחת לתקופה, יש שאנחנו מכירים רק דרך טלפונים או מיילים.
בשבילנו כולכם חלק מקהילה שתומכת בחווה, שמאפשרת לנו להמשיך בדרך ושמחזקת אותנו.
זה לא ברור מאליו ואנחנו מודים לכם מעומק הלב על הקשר ומאחלים שנה של אושר ושפע.
לכבוד החג מצרפים את שיר הילדים המקסים של פניה ברגשטיין
ששרנו בפתחה של כל שנה בגן וחבל, כל כך חבל שהוא הוחלף:
לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה
___________________________________________
|
|
עולם הצומח מושפע מתנאי הסביבה:
טמפרטורה, לחות, אור, אויר, משקעים, עוצמת וכיוון הרוח,
הרכב הקרקע ותכונותיה המיקרוביולוגיות.
מה שמשאיר לנו בארצנו האהובה, החמה והיבשה בערך ארבעה חודשים
של חסד ירוק (אוקטובר-נובמבר ואפריל-מאי).
אלה חודשי הכאילו.
מטיילים בשדה, נהנים מהריחות, מהמראות, מהקולות ואם מישהו מתקרב עושים כאילו עובדים,
הכי קל זה לנקש איזה עשב או להביט במבט חודר על איזה עלה כאילו גילינו איזו מחלה מסתורית.
אחרי החודשים החמים בהם השכמנו קום והזענו עד הערב אנחנו מצמצמים עצמנו לאט לאט
ומעבירים את כובע הפועל לירקות החורף.
עכשיו תורם לעבוד ותורנו לנוח.
למה ואיך?
כי הצומח בארץ, גם אם מקורו בתפוצות, מחוייב להתאים עצמו לתנאי הסביבה
וזה בא לידי ביטוי בניצול מהיר של עונת הגשמים הקצרה, גם אם היא ברוכה,
כלומר התפתחות מהירה והבשלת זרעים לפני תקופת היובש.
ומכיוון שהירק כל כך מכוון מטרה, הוא יעשה כל שנדרש כדי להעמיד לעצמו יורשים ומהר.
מה שאומר שאנחנו יכולים פשוט לנצל את התקופה למנוחה ולצפות בחגיגה.
ובשביל להבטיח לעצמנו ניצול מירבי של חודשי הכאילו עלינו להתחיל עכשיו,
בספטמבר, להכין קרקעות, לשתול ולזרוע.
וזהו. ברגע שהכל שתול הכאילו מתחיל.
אז שוכבים לצד הערוגות, עוצמים עיניים ומקשיבים איך הנבט פורץ מעצמו את הירק,
מתכופף מכובד הטל, משריש ומעמיק.
ואם מישהו מהחקלאים הותיקים במושב עובר ומעקם עין צריך לומר מיד את המשפט
"ראית איזה נזקים התנים עושים לצינורות בלילה"?
גם מוסיף לנו נקודות זכות וגם...כאילו כזה.
אז ככה מכינים את הקרקע לקראת עונת הכאילו:
מתייעצים עם דורית או דגנית, מדריכות השדה שלנו,
מה כדאי לשתול, עם אילו מזיקים אנחנו צפויים להתמודד,
כמויות מים....(דורית ונטע)
נותנים לליאורי (היא טובה בזה וממילא אין לה ברירה)
למפות את השטח ולתכנן מה יישתל בכל ערוגה,
מרווחים, כמויות וזנים:
ומתרגמים למעשה-
פורסים משטחי זריעה (ריבועים של 1.5X1.5ס"מ),
ממלאים באדמה מועשרת בקומפוסט, זורעים (זרעי כוסברה), מכסים ומשקים:
ואחרי יומיים (נבט מלפפון):
ואחרי שבוע מצטרפים עוד חברים (נבטי דלורית):
ואחרי שבועיים (שתילי בצל ירוק):
ואחרי ארבעה שבועות מעבירים את השתילים לשדה (קולורבי, מנגולד, כרוב...):
או לחממה, לגידול בהדלייה (שתילי עגבניות):
ואז סוף-סוף מתחילה עונת הכאילו הנפלאה,
כאן צריך אותי כי זו העבודה שאני הכי טובה בה-
נשכבת לצד הערוגות,
נושמת עמוק לתוך הבטן, מקשיבה לצלילים של הסתיו
ולציפורים שמעלות בטון את ציוץ עונות המעבר,
פוקחת עיניים ומסתכלת על הבריאה בדיוק מהגובה הנכון:
לפעמים חברים מצטרפים ואז זה אפילו נחמד יותר:
בסוף החורף נאסוף כולנו זרעים לדורות הבאים וניתן לקרקע לנוח: ככה
אבל בינתיים...ששש....נחים פה!
נתן זך
לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה ____________
|
|
בשבוע האחרון עסקנו בחפירות לחיפוש האוצרות הורודים-לפופיות נאכלות.
מה זה?
פקעות מאכל מתוקות וטעימות, מכיוון שהן חובבות חום הן בשיאן בדיוק עכשיו.
השם לפופית ניתן לסוג הצמח בגלל תכונתו להתלפף סביב צמחים או עצמים בסביבתו.
בארץ מאות מיני לפופיות, צמחי בר או צמחים תרבותיים, משתרעים או מטפסים.
אנחנו כרוכים אחרי הלפופית היחידה המשמשת למאכל- הלפופית הנאכלת.
או בשמה העממי בטטה.
_____________________________________________ |
|
בוקר חמישי יום חלוקה, וכרגיל קוטפים ואורזים, בין לבין מקשקשים בינינו...כבר שיגרה.

ואז, תוך שניות:

אתר גזם גדול סמוך לחווה מתלקח והרוחות דוחפות את הלהבות ישר לחממות...

האירוע ערך ארבע שעות מורטות עצבים

על מנת לסיימו נדרשו שמונה כבאים, ארבע כבאיות, שופל ושתי ניידות משטרה.

אמדן נזקים:
בטווח הקצר-פגיעה בניילונים של החממות, כמה צינורות השקייה, שתי ערוגות של פלפלים.
ובימים הבאים-בעקבות התחממות הטמפרטורה וירידת החמצן באוויר,
הצמח מפנה משאבים להתגוננות במקום להתפתחות,
כבר היום ניתן לראות עלווה צרובה, עיכוב במתן פרי והתפתחותו,
העלייה החדה ב- CO2 ממיתה את הצמחים הפגועים.

מסקנות:
הכבאים אלופים!
שעות של עבודה מטורפת בחום לא יאמן, בלי להצליח לראות כמעט כלום.
חביבים ואכפתיים...
הרגשנו ששומרים עלינו ועל החווה עם המון כוונות טובות ומילים מרגיעות.
ויש גם ורוד בסיפור:
אמנם עד היום האתר מעשן, אבל אט אט עם התפוגגותו מתגלה חלון נוף יפה לעמק

הבוקר כבר מבצבצת פטרוזיליה קטנטנה מתוך הפיח

והכי חשוב, מיד אחרי שהכבאים חזרו לנשום, הכרנו חברים חדשים!

לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה
_____________________________________________
|
|